דף זכרון
הַכְּאֵב
בָּרוּר כְּאוֹר הַיּוֹם.
נַעֲלֶה מִכֹּל סָפֵק,
שָׁלֵם כָּאֱמוּנָה.
("מילים אחרונות", לאה גולדברג, מתוך "שירים" (כרך ב), ספריית פועלים, 1986).
יפעת מנטל
יפעת נולדה בשנת 1957 בטבריה. בחייה הבוגרים היא השתייכה במשך שנים רבות לקהילת האימן והתגוררה במעלה צביה בגליל. יפעת שהיתה מראשונות המלוות הרוחניות בישראל, החלה את לימודי ההכשרה בליווי רוחני בשנת 2007 דרך עמותת "אחווה" ולאחר מכן המשיכה ללמוד בתוכנית "להיפרד בשלום" של ארגון ת.ל.מ. בשנת 2014 היא זכתה במלגת לימודים והשתלמה בבית החולים RWJUH בניו ג'רזי, ארה"ב. השער של יפעת לתחום הליווי היה התרגום של ההוצאה הראשונה של "ספר המתים והחיים הטיבטי", היא עשתה זאת בכשרון רב והספר נמכר באלפי עותקים. היא עבדה כמלווה רוחנית בדיור מוגן לקשישים וכן עם צוות הליווי הרוחני ברמב"ם שהיה בראשית דרכו. היא התמידה בכך עד לאבחנה שקיבלה שהיא חולה בסרטן. לאורך שנים רבות יפעת התגוררה בקיבוץ אלונים, שם היא חייתה במלאות גם בזמן שהמחלה החמירה ומצבה הבריאותי התדרדר; היא אהבה, יצרה קלפי פיות, טיילה ביער האלונים שמקיף את הקיבוץ, ציירה והמשיכה לפזר את אבק הפיות הייחודי שלה בעולם. בהתדרדרות של החודשים האחרונים היא היתה עטופה ברוך ובאהבה על ידי משפחתה, חברות וחברים קרובים ועל ידי בן זוגה.
https://www.youtube.com/watch?v=dYXXfKDDZDk
כתבה: הלה אשחר
נטע בנטור
נטע האמינה בליווי רוחני בכל נפשה. היא היתה חברה בצוות ניהול המוביל של הליווי הרוחני בארץ מתחילת התארגנותו, ב 2009, למשך 12 שנים - בתחילה ב"רשת ארגוני ליווי רוחני", בהמשך כאחד המייסדים וחברת הוועד המנהל של 'העמותה לליווי רוחני בישראל' ולאחר מכן, במהלך 6 שנים, שימשה כיו"ר שותפה של הוועד המנהל. נטע היתה אחת החוקרות המובילות בארץ בתחום הזקנה. בתור יו"ר שותפה לוועדה של משרד הבריאות והג'וינט ליצירת התוכנית הלאומית לקידום הטיפול הפליאטיבי בישראל, היא דאגה לכלול המלצה לליווי רוחני בכל התחומים. היתה כח וקול משמעותי לקדם את הרציניות בה אנשי מקצוע אחרים התייחסו אל הליווי הרוחני. נטע חקרה את התחום במספר מחקרים מאוד משמעותיים, כולל ראיונות של מקבלי ליווי, של מקבלי החלטות במוסדות בהם ניתן ליווי רוחני, ושל התכנים העולים במפגשי ליווי רוחני. מחקרים אלו ביססו את ההבנה בקרב דמויות מפתח רבות שמדובר במקצוע בעל תרומה חשובה. זכיתי להיות שותף איתה בכתיבת שלושה מאמרי סקירה על התחום ותרומתו בעיתון "הרפואה", ובעריכת המקראה "באשר הוא שם", ומאד נהניתי לעבוד איתה. נטע היתה נמרצת, תמיד מוכנה לנסות כיוונים נוספים, בעלת חוש הומור וחיוך המוכן תמיד, מבחינה בין האיכותי לבין הסתמי ולא מוותרת על האיכותי, ענווה, יסודית וחכמה.
כתב: מייק שולץ
סאידה ביאדסי
סאידה ביאדסי היתה אחת מ"מורות הדרך" של הליווי הרוחני בארץ, כולנו זכינו להנות מתרומותיה למקצוע. בנובמבר 2022 נפטרה סאידה באופן פתאומי והיא אך בת 53. סאידה בוגרת תכנית "ברוח"בשנת 2016. בהכשרתה המקצועית הקודמת השלימה לימודי משפטים, ותואר שני בלימודי מגדר. במהלך חייה למדה ופעלה ללא הרף במסגרות רוחניות שונות מתרבויות ודתות חובקות עולם. עשיית הליווי שלה כללה, בין השאר, ליווי רוחני אונקולוגי במוסדות רפואה בחיפה, ליווי נשים לאחר אובדני בני זוג וילדים, פעילות במוסדות הגיל השלישי וליווי עצמאי בבתיהם של הנוטים למות. במסגרת הליווי ברמב"ם (2019) השתתפה בפעילות מחקרית שכללה גם את בתיה"ח שערי צדק והדסה. נושא המחקר: "תפיסת צוותים רב-מקצועיים את שילוב הליווי הרוחני". סאידה בין כותבי המאמר שפורסם. סאידה שימשה כמדריכה וכמרצה בתכניות ההכשרה: 'אדם ורוח', 'ברוח', 'קשובות'. העשירה את הלומדים בתכנים כגון: "מסע אישי" (מדיטציה ייחודית), ביקור חולים, היחס למחלה ולסבל באיסלאם, מוסיקה ערבית, טקסטים של תקווה בתרבויות ודתות שונות. סאידה האמינה ופעלה רבות כדי להנחיל ולהתאים את הליווי בחברה הערבית. היא הדריכה קורסים להכרת הליווי לאנשי מערכות בריאות במסגרת עמותת מַריָם בנצרת. כשהוקם קורס 'אדם ורוח' ברמב"ם היתה חברה בצוות רב-תרבותי שסייע בהכנה ואיפיון הקורס. פרוייקט מרכזי אותו מותירה סאידה, כנכס ייחודי המשלב רוחניות ושימושיות, הוא -مناجاة - מונאג'את (בתרגום חופשי 'מונולוג של אהבה׳). ספר הטקסטים בשפה הערבית (ובתרגומם לעברית) המשמש את כלל המלווים הרוחניים במסגרת ליווי של בני החברה הערבית על גווניה הרבים. סאידה האמינה כי הליווי הרוחני מוביל את משמעות קיומה. התמידה בנתיבי צמיחה, והתפתחות בכל מהלך חייה. תרומותיה מוסיפות להיות מרכיב מהותי בליווי הרוחני בישראל, כנכסי ידע, כתהליכים וכעזרי ליווי שיעמדו לרשותינו לתמיד. שוקראן, סאידה.
כתבה: יהודית רוזנברג
ביסאן, בתה של סאידה, יצרה בעבר סרטון קצר בו סאידה מציגה את משמעות הליווי הרוחני עבורה.
אסתי כהן
אסתי הייתה אישה בעלת אישיות כובשת, נחישות מרשימה וחוש אסתטי ייחודי. ערך אהבת האדם הוביל את צעדיה. אסתי הייתה ממקימי הישוב מצפה שלם, הצופה על ים המלח. היא הייתה נשואה לאריה ואם לשני בנים, נמרוד ודורון. בנה הבכור, נמרוד, נהרג במלחמת לבנון השנייה בהיותו בן 19. המשבר בעקבות השכול, היווה עבור אסתי דחיפה לעשייה משמעותית מתוך רצון לנתינה וחיבור אנושי. מסע זה הוביל אותה בגיל 60 ללימודי ליווי רוחני, לדבריה "מתוך רצון לדייק את הייעוד שלה בחיים". היא הרגישה שחוויות האבדן שחוותה הכינו אותה להצטרף למסע של אנשים המתמודדים עם משברים ולקראת סוף החיים. היא בחרה לחיות "חיים של שמחה" יחד עם הכלה של עצב וגעגוע. אסתי עבדה במגוון תחומים כולל תיירות, ניהול, הדרכה ועיצוב פנים. אסתי למדה קורסים רבים במיוחד בתחומים של רפואה משלימה והתנדבה בארגון התומך בבני משפחה מטפלים. במהלך ההכשרה בליווי רוחני בתכנית "משיב הרוח", אסתי השתלבה במסגרות עבודה מעשית שונות: דיור מוגן בנווה אפעל, מחלקת הנשים במרכז רפואי קפלן ובית החולים השיקומי הוד אדומים. היא הוסמכה במלווה רוחנית בשנת 2020. אסתי האמינה בחשיבות של הליווי הרוחני עבור משפחות שכולות ובמיוחד הורים מתבגרים ועמלה לקידום שילובו במשרד הביטחון. אסתי נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2022 וביום זה איבדנו חברה יקרה ומלווה רוחנית מוכשרת. אסתי השאירה חותם על הסטודנטים והמנחות איתם היא למדה ועל האנשים שהיא ליוותה בחום ואמפתיה. זכינו להכיר אותה ולספוג מאישיותה, מכוחות החוסן שלה, מאהבת החיים והאדם ונדע להוקיר את זכרה.
כתבה: ולרי סטסין