פציעה מוסרית

פציעה מוסרית היא מושג המתאר חוויה שבה האדם נפגש עם שבר עמוק בערכים בהם הוא מחזיק ובעקרונות המוסריים שבהם האמין. זהו שבר המתרחש כאשר הוא עצמו, או זולתו, פועל בניגוד לעקרונות אלו, או כאשר המציאות עצמה מפריכה אותם באופן בוטה.

זוהי פגיעה עמוקה בתשתית שמארגנת את החוויה האישית: התשתית האתית - כלומר מערכת הערכים והאמונות המוסריות, והתשתית הנרטיבית. כלומר הסיפור הפנימי שמעניק לאדם תחושת זהות ומשמעות.

פציעה מוסרית עשויה להיחוות כסבל נפשי עמוק, משום שהיא פוגעת בליבת העצמי המוסרי, בתחושת המשמעות, באמון בזולת, אמון בטוב (האלוהי או הנשגב) או באמונה בעולם כמקום עם צדק מוסרי. התסמינים העיקריים שיופיעו בעקבות אירועי פציעה מוסרית עשויים להופיע כתחושת אשמה כבדה, בושה בלתי ניתנת לעיבוד, שינוי קיצוני בתפיסה העצמית כמו גועל, שנאה, ייאוש ואף תחושה של קריסה בסדרי החיים עצמם, ועד נטייה לאובדנות. אנשים יחשבו לעיתים שהם מפלצות, בלתי ראויים לסליחה וחמלה ופגומים באופן יסודי.

​

פציעה מוסרית, מערערת על היסודות שעליהם נשענת החוויה האנושית.

​

חשוב להבהיר כי אין מדובר בתופעה אחת אחידה, אלא במנעד של תגובות מוסריות. בקצה המתון נמצאת דילמה מוסרית, שבה האדם מתחבט בין ערכים או חובות מתנגשים. בהמשך הרצף עשויה להופיע מצוקה מוסרית — תחושות של מועקה, אשמה, כעס, בושה או קונפליקט פנימי, אשר אינן בהכרח פוגעות באופן ניכר בתפקוד. רק בקצה החמור של הרצף, כאשר הפגיעה המוסרית עמוקה ומתמשכת ומשבשת תחומי חיים מרכזיים כגון עבודה, הורות, קשרים ויכולת קוגניטיבית או רגשית, נכון יותר לדבר על פציעה מוסרית.

פציעה מוסרית נחקרה רבות מאז שנות ה-90, אז זוהתה אצל משוחררי הצבא האמריקאי שלחמו באפגניסטן ועירק ומאז היא מאובחנת רבות אצל חיילים בתפקידי לחימה ותומכי לחימה. בנוסף התופעה יכולה להיות שכיחה אצל צוותים רפואיים גם בשדה הקרב, וגם בבתי חולים (כמו בזמן הקורונה), ובמרחבים נוספים, כמו: בחינוך והוראה, מכבי אש, משטרה, סוהרים וכדומה.

בארה"ב נבנה ונחקר מודל התערבות פסיכו-רוחני עבור וטרנים (חיילים משוחררים) ע"י ד"ר איירין האריס אשר שיתפה אותו בנדיבות עם העמותה לליווי רוחני בישראל, וממשיכה לתמוך בנו להטמיע את המודל, ולהשתמש בכוחה של הרוח, החמלה, האנושיות המשותפת וראיית הטוב – כדי שנוכל להיות חלק ממערך הריפוי של החברה הישראלית.